הלכות  קריאת שנים מקרא ואחד תרגום

ז סיון תשפ"ה | 03/06/2025 | 19:44

א.

חייב אדם להשלים פרשיותיו עם הציבור שנים מקרא ואחד תרגום שכל המשלים פרשיותיו עם הציבור מאריכים לו ימיו ושנותיו [א]. וטעם לקריאת הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום כדי שהאדם יבין כל פסוק ופסוק ויתבונן בו וידע כל התורה כולה, וידע כל מצוות עשה ולא תעשה שבה, ולפי הסוד הוא גם כן בכלל הכנת יום השישי ליום השבת וצריך לכוין כי שנים מקרא הוא בחסד והוא בפנימיות, וכנגדם תוספת נשמה ורוח, והתרגום הוא בגבורה והוא בחי' נפש ובזה נעשית הכנה לקבל תוספת נר"ן בשבת [ב].

ב.

לאחר תפילת שחרית, בעודנו מעוטר בטלית ותפילין, יקרא פרשת השבוע שנים מקרא ואחד תרגום, כל פסוק ופסוק בפני עצמו שתי פעמים מקרא בנגינת הטעמים ואחד תרגום. ולא כאותם המתייהרים לקרוא כל הפרשה כולה שתי פעמים מקרא ולאחר מכן התרגום עליה [ג].

ג.

התרגום אין צריך לקרותו בטעמים אלא המקרא בלבד יקרא בטעמים [ד].

ד.

מי שיש לו ספר תורה בתוך ביתו או בבית הכנסת אם הוא בקי בקריאת ספר תורה בניקוד וטעמים וסוף פסוק, יקרא השנים מקרא בספר תורה, שיש בו קדושה יתירה וזה עיקר מצוות ספר תורה לקרות בו, ואם אינו בקי יותר טוב שיקרא בחומש את השנים מקרא ואחד תרגום ממה שיקרא בספר תורה קריאה משובשת וסר"ת טע"ם [ה].

ה.

פסוק אחרון מהפרשה, אחר שקרא שנים מקרא ואחד תרגום, יחזור לקרותו פעם אחת מקרא לבד וי"א ב' פעמים, ויקרא ההפטרה, ויאמר "מזמור שיר ליום השבת" כולו, ומזמור "ה' מלך גאות לבש", ויש נוהגים לקרות שלשה פסוקים מן הפרשה הבאה [ו].

ו.

יש שנהגו לחלק הפרשה לכל ימות השבוע, וקוראים כל יום מעט, ומשלימים אותה ביום שישי [ז].

ז.

לא יקרא הפרשה במהירות ובמרוצה, אלא יקרא אותה בנחת מלה במלה. ויתבונן בקריאת הפרשה במה שקורא, הן במצוות התורה, הן בדרכי מוסר, הן בכל תועלת אשר יוכל להוציא מכל ענין וענין, וכשיקרא איזו מצוה מהמצות עשה הנוהגות בזמננו, יקבל עליו במחשבתו בשמחה עצומה לעשותה ולקיימה אם יגיע לידו, ומצות לא תעשה יקבל עליו בבל יעבור, ויקרא כדי ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים, ולא יהיה קריאתו בתוה"ק כמצות אנשים מלומדה ח"ו [ח].

ח.

אם נאנס ולא קרא הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום ביום הששי, יקראנה ביום שבת לאחר התפלה קודם סעודת שחרית, כמו שציוה רבנו הקדוש את בניו: אל תאכלו לחם בשבת עד שתגמרו הפרשה [ט]. ואם לא קרא קודם סעודת שחרית ישלים עד זמן מנחה [י], ואם לא קרא עד מנחה לא מהני לקרות אחריה [י"א].

ט.

אין לקרוא שנים מקרא ואחד תרגום באמצע קריאת התורה אלא אם כן קורא ביחד עם השליח ציבור [י"ב]. ולפי דברי רבנו האר"י ז"ל אין לקרוא שנים מקרא ואחד תרגום באמצע תפילת שחרית בשעת קריאת התורה [י"ג].

י.

צריך להשתדל שלא לקרא שנים מקרא ואחד תרגום בליל שבת היות ולא קוראים תרגום בלילה ואפילו בליל שבת ולילי יום טוב [י"ד].

יא.

יזהר שלא להפסיק בעת קריאת שנים מקרא ואחד תרגום בשום שיחה, ואפילו בדברי תורה. ויקראנה בחשק ובהתלהבות ובשמחה גדולה [ט"ו].

יב.

קריאת הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום לפי חכמי המקובלים, משמע דוקא תרגום, ואין יוצאים ידי חובה בקריאת פירוש רש"י בלבד. אמנם ירא שמים יקרא תרגום וגם פירוש רש"י [ט"ז].

יג.

אם חל ראש חודש ביום הששי, לא יחזור ללבוש התפילין, אלא יקרא שנים מקרא ואחד תרגום מעוטף בטלית בלבד [י"ז].

יד.

נשים פטורות מקריאת שנים מקרא ואחד תרגום, לפי שפטורות מלימוד תורה, מיהו אשה שתרצה לקרות שנים מקרא ואחד תרגום תבא עליה ברכה [י"ח].

טו.

סומא והחולה שעיניו כואבות וכן מי שאינו יודע לקרות, חייבים לשמוע שנים מקרא ואחד תרגום מפי איש המחוייב בדבר ויוצאים ידי חובה מדין שומע כעונה [י"ט].

טז.

אם נסתפק אם קרא שנים מקרא ואחד תרגום באותה פרשה, טוב להחמיר ולקוראה [כ'].

יז.

יש לקרוא בפסוק עטרות ודיבון שלש פעמים את הפסוק, וטוב להחמיר לקרוא פעם אחת את תרגום הירושלמי המובא באונקלוס [כ"א].

יח.

מי שאין לו תרגום מכיון שצריך להשלים פרשיותיו עם הציבור יש לקרוא ג"פ מקרא, כמו הפסוקים שאין להם תרגום, כיון שאי אפשר בענין אחר, ואחר כך אם אפשר חוזר לקרוא שנים מקרא ואחד תרגום [כ"ב].

יט.

לא יקרא פסוק המאוחר קודם המוקדם, אלא יקרא הפסוקים כסדרם [כ"ג]. ואם דילג צריך לחזור ולקרוא פסוק המדולג וגם מה שקרא אחריו [כ"ד].

כ.

אם נאנס ולא קרא צריך לקרוא את הפרשיות כסדרן בתורה, תחילה הפרשה שהחסיר ואחך כך חובת היום, דוגמת ציבור שנאנסו ולא קראו בתורה שבת אחת, שמשלימים לשבת הבאה קוראים ב' פרשיות על הסדר [כ"ה].

א. גמרא בברכות (ח.) אמר רב הונא בר יהודה אמר רבי אמי: לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום אפילו עטרות ודיבן, שכל המשלים פרשיותיו עם הצבור מאריכין לו ימיו ושנותיו. וכן צוה רבי את בניו קודם פטירתו אל תאכלו לחם בשבת עד שתגמרו כל הפרשה, וכ"ה באור זרוע (הלכות שבת סימן מב אות א) וכן כתב הרי"ף והטור.

וכתב בספר החינוך (בפתיחה) וז"ל: קבעו לנו חכמינו זכרונם לברכה (ב"ק פב.) לקרות חלק אחד מספר התורה במקום קיבוץ העם שהוא בית הכנסת, לעורר לב האדם על דברי התורה והמצוות, בכל שבוע ושבוע עד שיגמרו כל הספר. ולפי מה ששמענו רוב ישראל נוהגים היום לקרותו כולו בשנה אחת. ועוד חייבונו חכמינו זכרונם לברכה לקרותו כל אחד ואחד מישראל בביתו בכל שבוע ושבוע כמו שקורין אותו במקום הקיבוץ, וזהו אמרם זכרונם לברכה (ברכות ח.) לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור, כדי שישכיל בדברים יותר בקרותו אותו בביתו.

ועי' בספר דבר בעתו (ח"א דף מח ע"ב) שכתב שטעם שאמרו בגמרא דהמשלים פרשיותיו מאריכים לו ימיו ושנותיו, שהוא באותה מידה שהעלה את קלי' נוגה אל מקום הקודש למקום הנקרא חיים נצחיים לכך מדה כנגד מדה מאריכים לו ימיו ושנותיו, ובזה יראת ה' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצורנה שהם הקלי' שהוציא הנשמות הקדושות מהם ונשארו הקלי' מתים, מפני זה יוסיפו ימים על שנותיו. ודורשי רשומות אמרו מפני שיבה תקום והדרת ר"ת שנים מקרא ואחד תרגום, שעי"ז תהיה זקן ותאריך ימים עכ"ד.

וכן סגולה היא ליראת שמים (אור זרוע - שבת סימן מב, עפ"י המדרש ג' דברים צוה רבי יהודה הנשיא ליראת שמים, וביניהם השלמת פרשיות עם הציבור.), ולהמשיך עליו רוח טהרה (כף החיים סימן רפה סעיף קטן לב בשם מטה יהודה.), ותריס ומגן הוא שלא יכשל בעבירות חמורות (אורחות חיים סק"ד בשם דברי יצחק בשם בעמח"ס אור לשמים). ובבת עין (ליקוטים) כתב שהוא סגולה שיוכל להתפלל בשבת בכוונה. (פסקי תשובות שם אות א הערה 2-4)

ב. בחמ"י (ח"א דף טו ע"ג) כתב משום שהתורה ניתנה ג"פ, א' בהר סיני, ב' באוהל מועד, ג' במשנה תורה באר היטב. וכתב השל"ה (שבת, נר מצוה טו) שהטעם הוא כדי שכל אדם יתבונן בקריאתו, בקיום מ"ע ול"ת, מדות ומוסר ותועלת מכל ענין וענין ע"כ.

ועיין לרבנו הרמ"ק שכתב בפרדס רמונים (שער כז פ"א) כי שנים מקרא הוא לרמוז פשט וגם פנימיות התורה, ואחד תרגום הוא פירושה, ועוד כתב (והבי"ד השל"ה) כי שנים מקרא כנגד חסד ותפארת, וא' תרגום כנגד גבורה, ע"כ. ובפע"ח (שער הנהגת הלימוד פ"א) כתב שנים מקרא כנגד ת"ת ויסוד, ואחד תרגום סוד האחוריים.

וכתב במדרש שמואל (אבות ג, ח) ואחד תרגום כדי שיבינו, גם כשנתן בתחילה הקב"ה תורה, בלשון תרגום נתנה, שנאמר ואתא מרבבות קודש כמה שכתב מו"ר החיד"א בנחל קדומים (שם), כדי שהמלאכים לא יקטרגו על ישראל.

ג. שער הכוונות (דף סב ע"א) וז"ל: מנהגי מורי ז"ל תיכף בסיימו תפלת שחרית דיום ו' היה הולך לבה"כ או לבית מדרשו אם היה שם ספר תורה כשר היה מוציאו וקורא בו הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום והוא היה קורא המקרא מתוך הספר תורה והיה לו תלמיד א' שהיה קורא לו התרגום מתוך ספר התרגום והוא אומר אחריו וכן היה עושה בכל פסוק ופסוק עד שמשלים הפרשה ולא היה עושה כמו שיש מתייהרים לקרוא כל הפרשה כולה מקרא פ"א ולשנותה מקרא פעם שניה ואח"כ קוראים כולה יחד תרגום פ"ג אבל כל פסוק ופסוק בפ"ע היה קורא שנים מקרא ואחד תרגום. וכן כתב בשער המצוות (פ' ואתחנן דף לה). ועיין בניהו (כוונות פרטיות דף י ע"ב), פע"ח (שער הנהגת הלימוד ד"ה מנהגים של מורי). החיד"א מורה באצבע (ס' ד אות קכט-קל), כף החיים פלאג'י (סימן כז אות ב, ג, ו) בא"ח (שם אות יא). וכתבו גורי האר"י שאין לקרות תרגום בלילה, ולכן יזהר שלא לקרות שנים מקרא ואחד תרגום באשמורת יום השישי קודם שיאיר היום. ואשרי מי שעושה כל דבר בזמנו ובמקום הראוי לו, ולא יחוש על הזמן נגד עבודתו יתברך כי לכך נוצר, כף החיים (סימן רפה סעיף קטן יד).

ודעת מו"ר מופת הדור (חזון עובדיה שבת א הלכות דמו"ת הלכה ב במקורות) דמי שזמנו דחוק, יכול לקרוא כל הפרשה מקרא ואח"כ התרגום, עי"ש.

ורבנו האר"י ז"ל כתב בשער המצוות (דף לו ע"ב) את סוד קריאת שנים מקרא ואחד תרגום. כי בחינת המקרא הוא בעשיה הוא סוד שם ב"ן (והוא נקרא גם מערת המכפלה כיון ששם ב"ן הוא גימטריא של הוי"ה כפולה) הנה בכל יום מחמישה ימי החול קוראים מספר הפסוקים מפרשת השבוע ע"פ מילוי שם ב"ן [יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה] שהם ה' אותיות וד, ה, ו, ה.

דהיינו במשך השבוע כיוונו על סדר זה".

יום א: קוראים ששה פסוקים הראשונים מפרשת השבוע וכוונתו להמשיך למלכות מחסד דז"א לחסד דנוק' וֵ' דמילוי יו"ד דב"ן בניקוד צירי ניקוד אל"ף דפסוק והכינו אֵת אשר יביאו.

יום ב: קוראים ארבעה פסוקים וכוונתו להמשיך למלכות מגבורה דז"א לגבורה דנוק' אות דֲ' דמילוי יו"ד דב"ן בניקוד שוא פתח ניקוד אל"ף את אֲשר יביאו.

יום ג: קוראים חמשה פסוקים וכוונתו להמשיך למלכות מתפארת דז"א לתפארת דנוק' אות הֶ' דמילוי ה"ה דב"ן בניקוד סגול ניקוד ש' דאשֶר יביאו.

יום ד: קוראים ששה פסוקים וכוונתו להמשיך למלכות מנצח דז"א לנצח דנוק' אות וָ' דמילוי ו"ו דב"ן בניקוד קמץ ניקוד יו"ד דיָביאו.

יום ה: קוראים חמשה פסוקים וכיוונו להמשיך למלכות מהוד דז"א להוד דנוק' אות הִ' דמילוי ה"ה דב"ן בניקוד חיריק ניקוד בי"ת דיבִיאו.

וראינו שבמשך השבוע המשכנו ע"י הקריאה מילוי שם ב"ן מחג"ת נ"ה דז"א לנוק' עתה ביום ששי כל המלוי הנ"ל שהוא ודהוה מהיסוד דז"א הכולל כולם.

ואעתיק לפניך מש"כ הרב בשער המצות פרשת ואתחנן (דף ל"ה ע"ב) וז"ל: וביום הששי קודם שתקרא כל פרשת השבוע שמו''ת כנז', תכוין בתחילה אל ה' אותיות המילוי דב"ן הנ"ל של ה' ימי השבוע ותכוין עתה לכוללן יחד ע"ד חמשים שערי בינה הנכללים מחסד ועד הוד ואח"כ כולם נכללים ביסוד. וכן הוא עתה, כי ה' ימי השבוע הם מחסד ועד הוד ויום הששי הוא ביסוד וכולל ה' אותיות המלוי אשר נתחלקו בהם. אבל עתה צריך לכוין בה' אותיות הנז' בני' שורוק כל הה' אותיות והוא ניקו' שורוק ו' של יביאוּ הנשאר מן שאר הנקודות של את אשר יביאו והרי זו כונה א'. עוד תחזור לחבר ה' אותיות הנז' ולעשותן שם א' בן ד' אותיות והוא צירוף והי"ה כי שתי אותיות ראשונות של המלוי שהם ו"ד תחברם לאות י' וז"ס וַהֹיַהִ ביום הששי וניקודו בניקוד בַּיוֹם הַשִשי, פתח חולם פתח חירק. והנה בהיותך קורא הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום וכוונות ב' מקרא הן שתי כוונות הנז', א' כנגד והיה והב' כנגד ה' אותיות המלוי וכונת התרגום תתבאר אח"כ בע"ה:

מצות ת"ת קריאת הפ' בכל יום ו' כבר נתבאר שיכוין במלוי ההוי"ה דב"ן שהם ה' אותיות כל א' בניקוד שורוק כזה: וּדוּהּוּוּהּוּ, ונמצא כדי לנקדם בשורוק צריך להוסיף ג' ווי"ן בג' אותיות דה"ה והם גי' ח"י כי יום ו' הוא יסוד הנק' ח"י העולמים שנותן משלו אלו הח"י אל הנקב' הנק' יום השבת כנודע כי יום הו' שהוא יסוד מכין לשבת שהוא הנוקב' דלית לה מגרמה כלום, ולכן איהו מכין לה. וג"כ אלו הח"י הם לניקוד שורוק בו' וידעת מה שכתב התי' כי זה הניקוד שורשו ביסוד ונמצא שהאותיות והניקו' מורים על היסוד ע"כ. והרואה יראה כי מהדבור הראשון כותב הרב שכל אות תנקד ב-ו' שורוק כזה: וּ את כל החמש אותיות ואילו בדבור השני הרב כותב שרק אותיות דהה תנקד, וכן כתב כאן מו"ר הרש"ש וכן ניקד בספר בניהו להשד"ה וכן אנחנו נקדנו כאן בסידור, דהיינו, תעשה לאות ד' דמלוי יו"ד דב"ן ניקוד שורוק וּ וכן למלוי ה' ראשונה וכן למלוי ה' שניה כזה דוּ הוּ הוּ סך הכל הם ג' ווי"ן גימ' ח"י שהם ביסוד. והיר"א הבין שצריך לנקד כל האותיות ב-וּ שורוק כמה שכתב בשער המצות בדבור הראשון, וצריך לפרש שמו"ר הרש"ש זיע"א סובר שהאמת צריך לנקד את כל חמש האותיות אלא שבעיקר צריך לנקד את ג' האותיות דהה כי הם מורים על הנוק' ולכן צריך לנקדם באות וּ שורוק ואותם תיקח בעיקר ויעלו ח"י, ואילו ב' הווי"ן הם כבר ווי"ן ומספיק שתשים בהם ניקוד שורוק בלי ו' ויהיו שורוק.

וזו כוונה שניה שתקח אותיות ו"ד דמלוי ב"ן ותעשה אותה גי' י' ואז תקבל שם הוי"ה ב"ה אלא שיכוין אותו בצירוף וַהֹיַהִ בניקוד ביום הששי פתח חולם פתח חיריק.

ומסכם הרב בשנים מקרא ב' כוונות, כוונה א' מלוי דשם ב"ן בניקוד שורוק כזה וּ, כוונה ב' בצירוף והיה מניקוד פתח חולם פתח חיריק. פעם ראשונה שאומר הפסוק יכיון וּדּוּהּוּהוּ, ופעם שניה שקורא הפסוק יכוין צירוף וַהֹיַהִ.

והנה היותם שתי פעמים מקרא הם כנגד "התפארת והיסוד". ובתפארת יש שם "הוי'ה", שהוא גימטריא כ"ו, וביסוד יש שם "שדי". ושני שמות אלו הם בגימטריא ש"ם כמנין ר"ת ש'נים מ'קרא. גם מקר"א גימ' שני שמות הנז' ע"ה, וזה סוד מה שאמר הפסוק [יחזקאל סימן ב'] "והנה כתובה פנים ואחור" והנה פנים לשון רבים, ואחור לשון יחיד בסוד שנים מקרא ואחד תרגום, והמקרא הוא בחינת פנים דשם ב"ן והתרגום הוא באחוריים שבקדושה.

דהיינו בכל הוי"ה והוי"ה שמקרא יכוין בשם ב"ן בניקוד שורוק:

אמנם בסידור היר"א ח"א וכן בספר בניהו להשד"ה לא סידר כוונה זו בניקוד שורוק ו' אלא שם ב"ן פשוט ואפילו שבהקדמת הרש"ש שם כתוב לכוין שם ב"ן בניקוד שורוק בכל זאת בכוונה לא סידר, ולכן גם אנחנו סידרנו שם ב"ן פשוט.

ובהויו"ת שבתרגום יכוין בכל שם הוי"ה שם ב"ן בריבוע בניקוד שורוק כזה:

יוּ ווּ דוּ,  יוּ ווּ דוּ  הוּ הוּ,  יוּ ווּ דוּ  הוּ הוּ ווּ ווּ, יוּ ווּ דוּ  הוּ הוּ  ווּ ווּ  הוּ הוּ.

נראה ששם ב"ן זה בניקוד שורוק כזה: 

יוּ ווּ דוּ  הוּ הוּ  ווּ ווּ  הוּ הוּ.

מכוונים פעם אחת בכללות

קודם שיקרא הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום יאמר זה:

לְשֵׁם יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ

יאהדונהי

בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ וּרְחִימוּ וּדְחִילוּ

יאההויהה     איההיוהה

לְיַחֲדָא שֵׁם י"ה בְּו"ה

בְּיִחוּדָא שָׁלִים

יהוה

בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל, הִנֵּה אֲנַחְנוּ בָּאִים לִקְרֹא הַפָּרָשָׁה שְׁנַיִם מִקְרָא וְאֶחָד תַּרְגּוּם בִּנִגּוּנֶיהָ וּטְעָמֶיהָ כְּנֶגֶד הַתִּפְאֶרֶת וְהַיְסוֹד שֶׁהֵם סוֹד שְׁנֵי שְׁמוֹת הוי"ה שד"י הָעוֹלִים גי' ש"ם כְּמִנְיַן ר"ת ש'נים מ'קרא, וְגַם יַעֲלוּ גי' מִקְרָא. וְאֶחָד תַּרְגּוּם, כְּנֶגֶד אֲחוֹרַיִים שֶׁבַּקְּדֻשָּׁה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל חַיָּב אָדָם לְהַשְׁלִים פָּרָשִׁיּוֹתָיו עִם הַצִּבּוּר ואפי' עֲטָרוֹת וְדִיבוֹן.

וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה יאהדונהי אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁע"י קְרִיאָתֵנוּ יִמָּשֵׁךְ חֲמִשָּׁה אוֹתִיּוֹת מִלּוּי דְּבֵ"ן דֶּרֶךְ הַיְסוֹד הַנִּקְרָא חַ"י לַמַּלְכוּת הַנִּקְרֵאת יוֹם הַשַּׁבָּת כְּדֵי לַעֲשׂוֹת הֲכָנָה בְּסוֹד הַדִּבּוּר לְצֹרֶךְ שַׁבַּת קֹדֶשׁ לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר "וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר יָבִיאוּ".

וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה יאהדונהי אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי שֶׁיְּהֵא חָשׁוּב וּמְקֻבָּל וּמְרֻצֶּה לְפָנֶיךָ לִמּוּדִי זֶה בְּהַפָּרָשָׁה כֻּלָּהּ שְׁנַיִם מִקְרָא וְאֶחָד תַּרְגּוּם, כְּאִלּוּ כִּוַּנְתִּי בְּכָל הַכַּוָּנוֹת הָרְאוּיוֹת לְכַוֵּן, וּלְתַקֵּן שֹׁרֶשׁ מִצְוָה זוֹ בְּמָקוֹם עֶלְיוֹן, לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרֵנוּ וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹן בּוֹרְאֵנוּ.

וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ: (ב"פ)

יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְהֹוָה יאהדונהי צוּרִי וְגוֹאֲלִי.

ד. לעניין קריאת התרגום בטעמים כתב רבנו האריז"ל בשער המצוות (פר' ואתחנן דף לד ע"ב) וזלשונו הקדוש: "אבל התרגום אין צריך לקרותו בטעמים שאין טעמים אלא במקרא לשון הקודש שלא כאותם הנוהגים לקרוא בטעמים" וכן כתב ג"כ משמו הרי"ח זלה"ה בבא"ח (שם אות יא). וכן בספר "תורה לשמה" (שאלה תו) שכתב שכל המוסיף גורע, וידוע שהטעמים הם בחינה גדולה מאד ושייכים למקרא והוא בחינת פנים, ולא שייכים לתרגום שהוא בחינת אחוריים, ועיין עוד כף החיים (ס' רפה סעיף קטן יב).

ה. כן כתב הכף החיים (שם סעיף קטן ז) בשם הרדב"ז והכנסת הגדולה והמחב"ר.

ו. עיין מ"א (סימן רפה סעיף קטן א) שכתב בשם האר"י ז"ל והוא משער המצות (פ' ואתחנן). שיחזור לקרות פסוק האחרון פעם אחת, וכן כתב השל"ה בשם הרמ"ק ז"ל, כף החיים פלאג'י (שם אות ג), בא"ח (שם אות יא). ובמורה באצבע (סימן ד אות קלא) כתב לחזור פסוק האחרון ב' פעמים. וטוב לומר אחר ההפטרה: מזמור שיר ליום השבת מזמור ד' מלך ואח"כ סדר חק לישראל. כן כתב היפה ללב. והגאון חיד"א כתב לומר מזמור שיר של יום שהוא ה' מלך ואח"כ משנת במה מדליקין. וכתב הבא"ח שההפטרה תהיה על השבוע, שאם חל ר"ח בשבת וכיוצא, יקרא ג"כ ההפטרה הרגילה של השבוע.

ומה שכתב שיש נוהגים לקרות שלשה פסוקים מן הפרשה הבאה – כן כתב בספר שיבת ציון (שער א' הלכה לז) וז"ל: ואנחנו נהגנו ג"כ כשמסיים הפרשה וחוזר פסוק אחרון ב' פעמים מקרא, להתחיל ג' פסוקים מהפרשה הבאה, משום ולא תעמוד על הפרק, וסגולתו שיזכה לחיות בנעימים לשבת הבאה ולקראה לחיים טובים. ואם הפסוק השלישי אינו נפסק בטוב, ימשיך עוד ויסיים בכי טוב וטוב לו.

ז. כן כתב בשולחן ערוך (סימן רפה סעיף ג), מיום ראשון ואילך חשוב עם הציבור.

וכתב הכל בו (סימן לז - לח, ע"ג), ודוקא מיום אחד ואילך, אבל בשבת במנחה, אפילו אחרי שקראו הפרשה בצבור לא יצא, כיון שבאותו היום קראו הפרשה שעברה.

וכתב המשנ"ב (סימן רפה סעיף קטן ח), ובספר מטה יהודה כתב דאם הוא קורא מתחלת השבוע והלאה, הוא גם כן בכלל מצוה מן המובחר, וכמו שכתב בבית יוסף דמוכח כן מדברי הרמב"ם, וכן בספר מעשה רב כתב בהנהגת הגר"א שהיה נוהג תיכף אחר התפלה בכל יום לקרוא מקצת מהסדרה שנים מקרא ואחד תרגום, ומסיים בע"ש. [וזה לא ע"פ הקבלה וכדלהן הערה כ"ג].

ח. כתב בסדר היום (שנים מקרא ואחד תרגום, בדק הבית ואם הוא), ויקרא אותה בנחת ובזמרה מלה במלה. וכן כתב באור צדיקים (סימן כח, אות ה), ולא יקרא במהירות כפורק עול, דאמרו חז"ל (שם) אל תעש תפלתך קבע.

וכתב השל"ה (מס' שבת, פ' נר מצוה, בד''ה וכשקורא), וכשקורא שנים מקרא ואחד תרגום ישים לבו ועיניו להתבונן במה שקורא, הן ממצוות התורה, הן במדות, הן בדרכי מוסר הן בכל תועלת, אשר יוכל להוציא מכל ענין וענין, ויקרא כדי ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים.

וכן כתב בליקוטי צבי (שער ו, פרק ה הובא בספר מבואו ועד צאתו), וגם כשיקרא איזה מצוה מהמצוות הנוהגין בזמנינו, יקבל עליו במחשבתו בשמחה עצומה לעשותה ולקיימה אם יגיע לידו, ויבקש במחשבתו מהשי"ת ויתעלה שישלח עזרו מקודש, ומציון יסעדהו, לקיים כל המצוות הנוהגים בזמנינו מרמ"ח מצות עשה כשתזדמן לידו, ומצות לא תעשה יקבל עליו בבל יעבור, ויבקש במחשבתו עזרה בקודש נמצא מאוד, נגד פיתויי יצרו המסיתו תמיד, ובמצוות שאין נוהגים בזמנינו יכניס צער בלבו מפאת העדר קיומם, ויבקש רחמים במחשבתו לצרף מחשבתו הטובה כמצווה ועושה, ובכל זה יהיה כוונתו לתת נחת רוח ליוצרו ובוראו ב"ה וב"ש, ולא יהיה קריאתו בתוה"ק כמצות אנשים מלומדה ח"ו.

וכתב בשו"ת חתם סופר (ח"ו, סימן פג, בדק הבית ג), אני רגיל לעשות קונטרס מיוחד לכל שנה ושנה ולהעלות מה שחנני ה' מדי שבת בשבתו בעיוני בשעת העברת שנים מקרא ואחד תרגום.

ט. שער הכוונות (שם), כף החיים פלאג'י (שם אות ד), בא"ח (שם), כף החיים (שם אות ג).

י. שולחן ערוך (סימן רפה סעיף ד).

יא. כף החיים (שם סעיף קטן כו).

יב. הבית יוסף הביא (סימן קמו) בשם אור זרוע שמותר לכולי עלמא לקרות שנים מקרא ואחד תרגום בשעת קריאת התורה, מפני שהוא עוסק באותו ענין וכן נהג ר"י החסיד, וכן כתב הסמ"ק ועוד. אלא שהמהר"ם היה אומר שאסור לעשות כן מפני שאין לנו היום מי שתורתו אומנותו. וסיים הבית יוסף דכדאי הם הנך רבוותא דשרו לסמוך עליהם. ובבדק הבית הוסיף ומכל מקום נכון שכל אדם יכוין דעתו לשמוע כל הפרשה מפי השליח ציבור. ע"כ.

ומו"ר מופת הדור בחזון עובדיה (הלכות שנים מקרא ואחד תרגום הלכה ה) כתב, מותר מן הדין לקרות שנים מקרא ואחד תרגום בשעה שהשליח צבור קורא הפרשה בספר תורה, ומכל מקום נכון יותר לכוין דעתו להקשיב ולשמוע הפרשה מפי השליח צבור. אבל רשאי לקרות בלחש עם השליח צבור מלה במלה, כדי שתעלה לו קריאתו לפעם אחת מן המקרא, וישלים עליה עוד מקרא אחד, ואחד תרגום.

ובמקורות כתב בשם עטרת שלמה (חאו"ח סימן א אות ט) ועוד, שמדברי כל הפוסקים מוכח שאין חיוב על כל אחד מהקהל לשמע קריאת התורה מפי השליח ציבור אלא שהיא חובת עשרה מן הצבור לשמוע, אבל לקרות בתורה באותו ענין לכולי עלמא מותר אפי' אם לא ישמע הקריאה מהשליח ציבור. ועי' במשנה ברורה שכתב שאף שאין קורא בפסוק שהשליח ציבור קורא בו אלא בפרשיות ובפסוקים אחרים יוצא י"ח, מכל מקום שרי.

אולם דעת האור לציון (ח"ב פמ"ז הלכה יא) שאין לקרוא באמצע קריאת התורה אלא אם כן קורא ביחד עם השליח ציבור.

יג. עין בשער הכוונות (שם) ובשער המצוות לרבנו האריז"ל (פר' ואתחנן דף לה ע"א) שלא יעשה כאותם הקורין שנים מקרא ואחד תרגום באמצע תפלת שחרית של שבת [בשעת קריאת התורה] יעוי"ש. וכתב בסדר היום הטעם שלא יערב תיקון בתיקון.

יד. כן כתב החיד"א (מחזיק ברכה, קו"א, סימן קנו), ראיתי כתוב בשם הרמ"ע זצ"ל במאמר מעיין גנים דאין תרגום בלילה ולא בשבת ויו"ט. ע"כ. ובכף החיים (פלאג'י, סימן כז אות ד), תמיהא לי מילתא על מה שראיתי בספר תולדות אדם (ח"א, לט, ב) דביקש הגאון ר"ז זיע"א בליל שבת ללמוד שנים מקרא ואחד תרגום כאשר יעויין שם, והרי לפי דברי הרמ"ע, אין ללמוד תרגום בלילה, אפילו ליל הששי, וליל שבת.

ועין למו"ר מופת הדור בחזון עובדיה (שם הלכה יד) שמסקנתו שאפשר להקל ולקרא בליל שבת וז"ל: הרב בן איש חי שנה א (פרשת וזאת הברכה אות טו), קריאת שנים מקרא ואחד תרגום של פרשת וזאת הברכה, יש לקרותה ביום הושענא רבה, ולא ביום שמיני עצרת "מפני התרגום", ואם לא קראה ביום הושענה רבה, יקראנה ביום שמיני עצרת. עד כאן. ומה שכתב "מפני התרגום", כוונתו למה שכתב החיד"א במחזיק ברכה בקונט' אחרון (סימן קנו אות ב), שכדי לצאת י"ח של הרמ"ע מפאנו שכתב במאמר מעין גנים, שאין לקרות תרגום בלילה ולא בשבת או ביו"ט, הילכך טוב לקרות פרשת וזאת הברכה שנים מקרא ואחד תרגום אף בחו"ל ביום הושענא רבה. ולא ביום שמיני עצרת. ע"ש. (וכן כתב עוד בספר ככר לאדן דף קנז סע"א. וע"ע להרה"ג ר' אליהו מני בשו"ת מעשה אליהו סימן נו). אבל הרה"ג המקובל רבי מסעוד הכהן בשו"ת שמחת כהן (סימן קיט) דייק מלשון האר"י, שאף בני חו"ל יכולים לקרות שנים מקרא ואחד תרגום ביום טוב של שמיני עצרת, ושלא כמו שכתב החיד"א בשם הרמ"ע. וכן כתב בשו"ת ישכיל עבדי חלק ח (דף קעז ע"א), שלפי דברי הרב שמחת כהן יכולים לקרות שנים מקרא ואחד תרגום גם בשבת ויו"ט וכו'. ע"ש. וכבר כתב מרן החיד"א עצמו בשו"ת חיים שאל ח"ב (סוף סימן י), ואני איני חש לסודות שלא גילה רבנו האר"י עצמו. ע"ש. והוסיף על זה בשיורי ברכה סאלוניקי (יו"ד סימן פט סק"ו), דלא צייתינן לסודות שלא גילה האר"י, שהרי אזהרה שמענו, שאפילו על תלמידי האר"י שזכו ללמוד קבלה מפיו, פה קדוש, אין להשגיח בדבריהם. ע"ש. [וע' באגרות הרמ"ז (סוף סימן ח) שכתב וז"ל: ומספרי הרמ"ע לא תכתוב לי, כי אין לי מהם אלא דבר מועט, ואיני קורא אותם. עכ"ל].

והן עתה בא לידי מאמר מעין גנים של הרמ"ע מפאנו, ושם כתוב, ביום שמיני עצרת או ביום שמחת תורה יקרא פסוקי וזאת הברכה בלי תרגום, ואח"כ בו ביום יקרא פרשת בראשית שנים מקרא ואחד תרגום, הואיל ולא סגי בלא"ה. ועוד שהוא יו"ט שני, וכיון שהותר לו התרגום לפרשת בראשית הותר לו ג"כ לפרשת וזאת הברכה, כיון שהיא מצוה בשעתה, ואין צריך לקרותה ביום הושענא רבה. עכת"ד. נמצא שהרמ"ע מפאנו עצמו הדר תבריה לגזיזיה. הילכך אף לכתחלה יכולים לקרות שנים מקרא ואחד תרגום של פרשת וזאת הברכה בליל שמיני עצרת או ביום שמיני עצרת, קודם סיום הקריאה בספר תורה בבית הכנסת. וכדברי הארחות חיים (הלכות קריאת התורה אות נח) שכתב, ונוהגים להסדיר קריאת פרשת וזאת הברכה שנים מקרא ואחד תרגום בליל שמחת תורה. ע"ש. וכן כתב הכל בו (סימן כ דף יב ע"א). וע' עוד בספר יוסף אומץ יוזפא (סימן תתרסג), שכתב, שיש לקרות שנים מקרא ואחד תרגום של פרשת וזאת הברכה קודם קריאת החזן, כדי שישלים פרשיותיו עם הצבור דוקא. ע"כ. וע"ע בשו"ת קנה בושם ח"א (סוף סימן טז). ע"ש. והכי נקטינן. עכ"ל.

טו. כף החיים פלאג'י (שם אות ד), וכף החיים (שם סעיף קטן לב). וכתב עיין מט"י (אות ט) מה שכתב בשם המקובלים כי ע"י קריאת שנים מקרא ואחד תרגום יזכה האדם להכנת תוספת נשמה יתירה ונקרא אדם שהוא שם משובח ומפואר מכל הכינויים "איש" "אנוש" כמבואר בזוה"ק כי זה כל האדם, וסימניך "ויקרא האדם שנים מקרא ואחד תרגום" וימשיך עליו רוח טהרה מלמעלה וכו', וע"כ יזהרו שלא להפסיק בעת קריאת הפרשה בשום שיחה ואפי' בד"ת, ואני שמעתי שבכח קריאת שנים מקרא ואחד תרגום נברא מלאך אחד והמפסיק בנתיים מערב במלאך ההוא ח"ו הקליפה, וכן מרגלא בפומייהו דתלמידי בי רב ע"כ. ומו"ר מופת הדור בספרו הלכ"ע (ח"ג עמוד נה בהערות) הביא מה שכתב העולת שבת (סימן רפה סעיף קטן ג) בשם חכמי המקובלים שאסור להפסיק באמצע שנים מקרא ואחד תרגום בשום דבר וכתב ולכן נכון שלא להפסיק כלל, זולת אם צמא למים רשאי להפסיק ולברך וכמה שכתב הגר"ח פלאג'י בשו"ת לב חיים (ח"ג סימן כג). וכן כתב בחזון עובדיה (שם הלכה ו) ונראה עוד שכל הפסקה לצורך מצוה מותרת. ולכן אם נשאל בדבר הלכה רשאי לענות. (ילקו"י)

וכתב עוד מו"ר מופת הדור (שם במקורות) הנה מדברי הפוסקים שהתירו לקרות החל מיום א' בשבוע, מוכח דמותר להפסיק. רבנו יונה (פ"ק דברכות) כתב שנוהגים לקרות מעט בכל יום ויום ומסיימין בשבת, וכן כתב הריטב"א (ברכות ח.) ובהקדמת הסמ"ק. והביא ראיות שזה מן המובחר, ואף למדקדקים במצות אין חשש אם מפסיקים באמצע.

ובהליכות שבת (להרה"ג ר' אופיר מלכה שליט"א) כתב שבאמצע שנים מקרא ואחד תרגום מותר לענות כל דבר שבקדושה, אבל אין חיוב לענות רק קדושה (יענה כל הקדושה בשלימות), וכן מחוייב לענות מודים ושמע, אבל קדיש וכדומה אינו חייב לענות, אם מפריע לו הדבר בריכוז הלימוד היות והוא עוסק במצווה פטור מן המצוה, אבל רשאי לענות (אשל אברהם סימן רטו, אורחות חיים סימן קכד סק"ו). אמנם אם אדם זה נמצא בחדר אחר נראה שאינו חייב לענות כלל, מדין עוסק במצוה פטור מן המצוה (פתחא זוטא או"ח סימן ה).

טז. זלשונו הקדוש של מר"ן (סימן רפה סעיף ב): אם למד הפרשה בפרש"י חשוב כמו תרגום ויר"ש יקרא תרגום וגם פרש"י עכ"ל. ועיין בשולחן ערוך הרב בעל התניא שפירוש רש"י חשוב כמו תרגום כיון שהוא בנוי על יסוד התלמוד והוא מפרש המקרא יותר מהתרגום ע"כ, ויש שכתבו שהתרגום יש לו מעלה יתירה לפי שניתן בסיני. ועיין כף החיים (שם סעיף קטן כ) שכ' שכ"ז לפי הפשט אך לפי דברי הקבלה אף אם למד רש"י על הפרשה צריך דווקא לקרוא תרגום אונקלוס כדי לברר מקלי' נוגה יעוי"ש. ועוד כתב הכף החיים (שם סעיף קטן כג) שאפי' שלא הותר לקרות את הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום בליל שישי יכול לקרות פרוש רש"י בליל שישי ויצא י"ח, ועיין כף החיים פלאג'י (ס' כז אות ז). שכתב וזלשונו הקדוש: "ואנכי לא ידעתי מי פטרם לכמה מתופסי התורה דהם לא יצאו מכלל יראי שמים ואמאי אין נזהרים ללמוד גם פי' רש"י בין ערב שבת וליל שבת ויומו ואפי' שלא יגמרו יכולים להשלים באמצע השבוע" עכלשונו הקדוש. ועי' "בשם הגדולים" שכתב שמעתי מפי קדוש רב מופלג שקיבל מרבו שרש''י התענה תרי''ג תעניות קודם שכתב פירוש התורה, והיה אומר ר"ת נכדו עתה שפירש אדוני זקני על הש"ס אף אני אעשה זאת, אבל פירוש המקרא אין בכוחי כי לא אוכל עשוהו, וכן כתב הגאון רבנו חיים פלאג'י בספרו כף החיים (שם) שרש"י התענה תרי"ג תעניות על פירושו, ויש בו רזין עילאין וסודות עמוקים ובודאי שזכות בעי להיות לומד בפרושיו הקדושים והטהורים ותועלת רבה ושמחה גדולה נמשך לקורא בפרוש רש''י מידי שבוע ושבוע, ע"כ.

וכידוע שיש קבלה שמי שנזהר להתמיד בפירוש רש"י, יצא רש"י לקבל את פניו בעת פטירתו וגם יזכה לישב בישיבה של רש"י בעולם העליון. כן כתב האורחות חיים מספינקא (סימן רפה סעיף קטן ג) וז"ל, ועי' בספר דברי יצחק (אות יג) שכ' ששמע בשם הקדוש מהרש"ש מבעלזא זצוק"ל שמי שלומד וגומר בכל שבוע ושבוע פי' רש"י עה"ת אזי הוא מובטח שבעלמא דקשוט יהיה עכ"פ ממתיבתא דרש"י הגם שיש מתיבתות יותר גבוהים ועליונים אבל עכ"פ לא ידחיי ממתיבתא דרש"י, עכ"ל.

והשל"ה הק' (מס' שבועות, פרק נר מצוה, אות יד) כתב, בכל דיבור ודיבור של רש"י יש בו נסתרים עניינים מופלאים, כי חיבר החיבור שלו ברוח הקודש, צאו וראו ברש"י על התורה שהקורא סובר שהוא קל, ראו במזרחי ובכל מפרשי דבריו ותמצאו נפלאות, ורש"י על הגמרא גם כן הוא, כולם מרועה אחד נתנו.

ובספר אמרי פנחס (עניני לימוד, אות י) כתב, הרב שמע שמצויים פוחזים ורוצחים וציוה ללמוד פרש"י בחומש, כי פרש"י בחומש הוא סגולה למחשבות רעות, אמר הוא ז"ל מורינו הרב בנימן זאב הלוי זצ"ל כשיוכלו בניכם ללמוד, אז זיי וועלין קענען רש"י על חומש מובטחני שיהיו אנשים כשרים, ולא יהיו להם מחשבות עבודה זרה, ויהיו נקיים בברית קודש.

יז. עיין כף החיים (שם סעיף קטן כד), ועיין עוד שם (סימן כה סעיף קטן צו), ועיין בא"ח (ש"ב פ' ויקרא אות יח), ועיין נהר שלום להרש"ש (דף יד וטו) ואע"ג דהגאון חיד"א כתב שאם רוצה ללמוד לאחר מוסף יחזור ללבוש התפילין כבר כתבו על זה שאילו היה רואה דברי הרש"ש לא היה כותב כן.

יח. מו"ר מופת הדור בחזון עובדיה (שם הלכה יג).

יט. מו"ר מופת הדור בחזון עובדיה (שם הלכה יב) וזה דלא כהרדב"ז (ח"ג סימן תכה) שפטר אותם לגמרי, ואף שפסקו כמה אחרונים כדבריו, העיקר כסברא ראשונה.

כ. שו"ת מקור נאמן (סימן שפד, הובא במשנ"ב תפארת סימן רפה הערה 1) וכן כתב חוט שני (ח"ד פרק פז אות א), ושו"ת שבט הקהתי (ח"ה סימן סט). והובאו דבריהם בפסקי תשובות (סימן רפה הערה 5).

כא. גמרא ברכות (ח.) ונפסק בשולחן ערוך (סימן רפה סעיף א). ופירש רש"י, אעפ"י שאין בו תרגום. ובטור שם כתב שי"א שנקט עטרות ודיבון לפי שיש ספרים שכתוב בהם תרגום ירושלמי, ונקט עטרות ודיבון אעפ"י שאין צריכין תרגום כל כך. והנה ממה שכתב רש"י שאין בו תרגום, ובספרים שלנו אנו רואים שיש שם תרגום, צריך לומר שהתרגום בספרים שלנו זהו תרגום ירושלמי שהביאו הטור. וכן הדבר מוכח בהמשך הפרשה באותו פרק בפסוק ל"ד שמובא שוב עטרות ודיבון, ושם אין בתרגום אונקלוס תרגום מיוחד, אלא כתב עטרות ודיבון וכו', ורק בתרגום ירושלמי שם תירגם מכללתא וכו' כתרגום אונקלוס בפסוק הראשון. (אור לציון ח"ב פי"ט הערה ז)

ולכן בפסוק עטרות ודיבון יש לקרוא שלש פעמים את הפסוק, ופעם אחת את תרגום אונקלוס. ומכל מקום יקרא ג"כ את תרגום ירושלמי שמובא בתרגום אונקלוס שם, כדי לצאת לכל הדעות. (כף החיים סימן רפה סעיף קטן טוב, אור לציון שם הלכה ז). ומו"ר מופת הדור בחזון עובדיה (שם במקורות להלכה ב) הוכיח מכמה ראשונים שיש לקרוא הפסוק ב"פ ועליו התרגום ירושלמי. ובמשנ"ב (סעיף קטן ג) כתב שיש לקרוא ג"פ פסוקים אלו, ושיש מחמירים לקרוא גם התרגום ירושלמי.

ובענין ברכת כהנים: נראה שיש לקרוא ברכת כהנים ג"פ ואח"כ התרגום לאותם הנוהגים להחמיר לקרוא ראובן ושמעון ג"פ, כי התרגום שיש לברכת כהנים בחומשים שלנו, אפשר שאינו מקובל מסיני (של"ה, מטה יהודה). אך הפתח הדביר כתב שמשמע מהש"ס שיש תרגום לברכת כהנים. ולפי דבריו אין צריך לקרוא אלא ב"פ והתרגום וכן מנהג העולם. (כף החיים שם סעיף קטן חי)

וכשקורא פסוק ג"פ כי אין עליו תרגום כגון ראובן שמעון וגו', יאמר אותו בלא טעמים כיון שקורא אותו בתורת תרגום. (מקור נאמן סימן שצז, שו"ת משנת יוסף ח"ו סימן פ"א, הובא בפסקי תשובות שם הערה 22)

כב. כן כתב הכף החיים (שם סעיף קטן טז) וז"ל: כתב בסדר היום אם אין בידו חומש עם תרגום יקרא שנים מקרא וכשיגיע לישוב יקרא התרגום. (והביאו מגן אברהם סעיף קטן ד, ואליה רבה אות א, וכן כתב המ"ב סעיף קטן ו). מיהו העולת שבת (אות ב) כתב דיותר טוב לקרות הכל בפעם אחת עכ"ל. ולי נראה דכדי להשלים פרשיותיו עם הצבור יש לקרות שלש פעמים מקרא כמו הפסוקים שאין להם תרגום כיון דלא אפשר ליה בענין אחר, ואחר כך כשיגיע לישוב אם אפשר חוזר לקרות שנים מקרא ואחד תרגום כדי להשלים פרשיותיו של כל השנה בשנים מקרא ואחד תרגום. מיהו אם יש לו פירוש רש"י מוטב שיקרא ב"פ מקרא ופירוש רש"י. (עי' כף החיים ס'י רפה סעיף קטן כב).

כג. כנסת הגדולה (סימן רפה) בשם סדר היום, וכן כתב אליה רבה (סוף אות א), והמשנה ברורה (סעיף קטן ו). והגר"ח נאה (בס' קצות השלחן בדה"ש סימן עב אות ה) כתב דמסתברא דהיינו לכתחילה אבל בדיעבד אם הקדים פסוק או פרשה המאוחרת יצא. וכן כתב המהרש"ם בדעת תורה (ר"ס רפה). אולם רבנו דוד עראמה (בפרק יג מהלכות תפילה) כתב שאם השלים הפרשה למפרע לא יצא. וראוי לחוש לדבריו (מו"ר מופת הדור בחזון עובדיה שם במקורות להלכה ב ד"ה כתב הכנסת הגדולה).

כד. כף החיים (שם סעיף קטן טו). בפסקי תשובות (שם הערה 81) כתב שאם צריך להשלים פסוק שדילג וכדומה, מסתבר שישלימנה עם כל אותו ענין דאל"ה אין לקריאה שום משמעות.

כה. מו"ר מופת הדור בחזון עובדיה (שם הלכה ט), דלא כצנצנת המן (מהרש"ם וחוט שני, דרשו), שדימה דין זה לתשלומין בתפילה, וכן הוא להדיא באור זרוע ומהרי"ו דיקרא על הסדר.